היכולת של הראל לקחת את כל המחשבות שרצות לה בראש ולהניח אותן על נייר ולירות אותן החוצה, ראויה לכל התשבחות. אני מניח שאין מי שמילות השיר לא עוברות לו בראש, גבר או אישה, שתוהים מה מקומם במערכת היחסים שלהם והאם הם בסך הכל תחנת מעבר בדרך לאישה/גבר הבאים.
לפני מעל 20 שנה אתי אנקרי שרה לגבר שלה ללכת ואז תהתה מדוע הוא הולך. הראל לא תוהה, היא אומרת הכל בבירור וגם רוצה לשמש "משוט לסירתך" בעת העזיבה. הקשבתי לשיר גם בגרסתו האקוסטית והוא משובח. רצוי היה לתת לו קצת יותר אופי "בועט", אבל גם בצורתו הנוכחית ומילותיו הברורות הוא עושה את העבודה.
אסנת הראל. שרה את מה שכולם חושבים | צילום: יח"צ, מתוך אתר פטיפון