כבר אחרי כמה סינגלים אפשר לומר שנופר סלמאן יצרה לה סגנון משלה, כזה המאפשר לדעת בקלות שהשיר שייך לה, הן בסגנון והן בהגשה. הייתי מוותר על עזרים טכניים שהיא אוהבת לשלב, כמו שיחות טלפון או הודעות וואטסאפ שקופצות, אבל מתחת לכל זה יש זמרת מצוינת שאולי הפסדנו אותה באירוויזיון – אבל הרווחנו אותה בישראל.
הקליפ המינימליסטי של "בום בלב" מציג את סלמאן שבורה על הספה, כשעל השידה מונח לו אלבומה של אהובה עוזרי "צלצולי פעמונים" וכל השיר של סלמאן זועק שחייה הפכו ימים של בוסר. ביצוע טוב, מאופק, וזמרת אחת שגם יוצרת, וסוללת אט אט את דרכה למשבצת משלה. פחות אהבתי את השימוש במילה "דפוקה" כדי לתאר את התנהגותה, אבל מי שכתבה את המילים וודאי יכולה להרשות זאת לעצמה.
