לבנת בן חמו צוללת אל שאלת השאלות, זו שמעסיקה ואולי תעסיק את כולנו עד סוף הזמן: איפה דור ההורים שלנו מסתיים ואיפה אנחנו מתחילים. במקרה שלה, היא לוקחת את זה לכיוון הנשים המזרחיות, אלה שפרצו קדימה ואלה שנותרו מאחור, אלה ששמן מתגלגל בכל בית ואלה שמדברים עליהן רק בבתים ספציפיים, מזרחים.
כל אלה יחד מתנקזים ל"אמי כואבת לי", ובניגוד לאהובה עוזרי (עוד אישה מזרחית עוצמתית ופורצת דרך) שמבקשת מאמה לפתוח את הדלת, בן חמו עומדת מול דלת בית הוריה ותוהה אם להיכנס פנימה או לוותר. ואם נכנסה, האם היא צריכה בצאתה להשאיר את כל ההיסטוריה המשפחתית מאחור, להמשיך לשאת את הדגל הזה או לצאת לדרך חדשה משלה, לסלול אותה גם למשפחה שלה, לבנותיה, לדור החדש שיתהדר בדגלים חדשים, או שמא להמשיך את הדרך של אמא שלה.
"לכי תשברי קירות ושרשרת החמצות, היו פה לפנייך", היא שרה בסינגל היפה והחדש שלה (לחן מורן דוד המצוינת), שיר מדהים בעוצמתו ובהגשה שלו. יש בו את הנקודות השאובות מנטע אלקיים, אפילו הקליפ קצת מתכתב עם "מוויאמה" והזהויות המתחלפות של לבנת בתוכו משקפות את הדילמה, שאולי מוכרעת בעצם הדרך שבה בחרה בן חמו במציאות: לפרוש מגלגלצ, להוביל קול אחר במוזיקה, לשים את הכל על השולחן בעוצמה ולא להתחמק מהתחבטות פומבית שיש מי שמנסות לשמור בבית.
"אמי כואבת לי" הוא שיר שחייבים לשמוע, להשמיע, לנגן כדי שעוד נשים ששומעות ומתחבטות יבינו שהן לא לבד שם וייקחו יוזמה. אחרת, הן יהפכו לסיפור שמספרת תמונה על הקיר, במקום לכתוב אותו בעצמן.
לבנת כותבת את שלה. עכשיו תורכן. לבנת בן חמו תופיע ב-13.6 בפסטיבל מדיטרנה באשדוד
Comments